פירוש על שמואל א 20:18

ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך. מה שנעשה הנסיון הזה דוקא בר"ח. י"ל על ג' דרכים. הא' לפי שדוד הי' מסופק אם שנאת שאול אשר עליו הוא מחמת עצמו או מחמת רוח רעה השור' על שאול כדכתיב ויהי כנגן המגנן ותהי עליו רוח ה' ומשמע שעד הנה הי' עליו רוח רעה. ואם מחמת רוח רעה הי' שנאתו את דוד יש לדונו לשאול לכף זכות ויוכל להיות שהוא צדיק בעצם ודוד רצה לנסותו לפיכך לא בא אל הסעוד' בר"ח ואם אז ג"כ יחרה אפו עליו בודאי הוא מחמת עצמו לפי שידוע דבר"ח ובשבת ובי"ט אין לרוח רעה ושאר מקטריגים שום שליט' כדאי' בתיקונים ובשבת ובי"ט לא רצה דוד לסתור בשדה והוצרך לנסותו בר"ח. או יאמר לפי שבשאר ימים אפשר לומר טמא הוא ובודאי לעת כזאת אכלו חולין על טהרת הקודש והוי שאול דן אותו לכף זכות. משא"כ בר"ח מחויב כל אדם לטהר עצמו כמו ברגל לכך בחנו בר"ח לידע אם יחרה אפו של שאול עליו. ופשוט י"ל דבשאר ימים י"ל שמא יושב בתענית הוא משא"כ בר"ח אסור להתענות. ולכך הוצרך לנסותו בר"ח ושבת וי"ט ודאי לא רצה דוד לסתור עצמו בשדה כנ"ל וא"ש. כי יפקד מושבך הרצון בזה דודאי אם הי' מקומו של דוד ממולא ומיושב מאדם אחר לא הי' שנאתו של שאול כל כך על דוד אף שלא הי' בסעודה. משא"כ עכשיו שהי' חסר מקומו מבלי יושב על כסאו לפי שכולם יודעי' שהוא יהי' מלך והוא ימלוך אחר מיתת שאול שהוא המוציא והמביא את ישראל לא היו רוצים לישב על מקומו של דוד כי חשבוהו זאת למרידה לפיכך חרה אפו של שאול וא"ש.

מחר חדש. ודרך כל אוכלי שולחן המלך לבא ביום מועד אל השולחן:

ויאמר לו יהונתן התחיל לפרט הסימנים ששמו ביניהם ונפקדת בהכרח יזכר בך המלך, אחר שיפקד ויחסר מושבך שלא תמצא שם, ולכן